מה ההתמקדות בהעלאות המחירים מסתירה מאתנו?

בעקבות העלאת המחירים במשק בתקופה האחרונה, בעיקר בתחום המזון, נראה כי רוב הציבור מפחד שהעלאת המחירים תימשך ותזלוג גם לתחומי חיים אחרים. אבל האם תהיתם בתקופה האחרונה, מדוע הדגש כל כך חזק על העלאות המחירים? והאם אינם נושאים נוספים שיש לטפל בהם, ואיך ניתן לעשות זאת?

ד"ר ספורטא משתף בנושא: "בעיניי, יוקר המחייה מסווה במובנים מסוימים את הבעיות האחרות בישראל. הדגש המוגזם ששמים על יוקר המחייה דוחק לצד בעיות חברתיות רבות כמו פערי שכר ושירותים חברתיים לא מספקים.
"למשל, אם השכר היה יותר גבוה – המחירים היו פחות משמעותיים, ואם השירותים החברתיים כמו בריאות, ביטוח לאומי ועוד היו יותר יעילים – הציבור היה מוציא פחות על שירותי אקסטרה כמו ביטוחים פרטיים. ברוב המדינות בעולם ההוצאות על בריאות ציבורית הן כ75%, בארץ רק 60%, כך שמשתמע שחלק גדול מהאוכלוסייה צורך רפואה פרטית שנותנת יותר מענה לבעיותיו.

כאשר שמים דגש רק על עליות מחירים, בעיקר בענף המזון – מתעלמים מהעובדה שהציבור מוציא יותר על תחבורה, תקשורת ודיור מאשר על מזון. צריכת המזון היא רק 16%-17% מהסל הממוצע. לכן, כשמסתכלים על עליית מחירים של מוצר אחד או שניים בסופר – זה משפיע בצורה מינורית על  מעמד הביניים ומעלה, כי ההוצאות עלו בסה"כ ב- 2%. לעומת זאת, אנשים שהשכר שלהם נמוך מהממוצע, הם המושפעים העיקריים, גם מהעלאת מחיר של שני מוצרים. אבל - אם השכר שלהם היה גבוה יותר, זה לא היה משמעותי, אז מדוע לא מדברים על העלאת שכר? בהשוואה לעולם השכר בישראל מאוד נמוך.
צריך להסתכל על שלושת הדברים יחד – ולא לתת דגש רק לבעיה אחת".

כששמים דגש על עליות המחירים, מהו הצד של העסקים בבעיה הזו? האם הם יכולים לעזור ומה החובות שלהם?
 

"התפיסה הרווחת היא שמטרתם היחידה של העסקים היא למקסם את הרווחים לבעלי המניות ואין להם התחייבויות נוספות, לכן הרבה פעמים לא מבקרים את מעלי המחירים או מבקרים באופן לא נכון, וזה נובע מכך שלא מבינים שהעסקים הם חלק מהחברה, והם לא יכולים לקבל את הטוב של החברה ולא להיות חלק שמשפר את אותה חברה, או שאינו מתחשב בחברה בה הארגון העסקי פועל. כמו כן עדיף לא לנצל את הכוח הכלכלי העודף שלהם באופן לא הוגן.
החוזה החברתי קיים, אבל לצערי הוסט לטובת החברות לעומת הלקוחות ועובדיהם ומחזיקי העניין האחרים.
מחאת הקוטג' היא דוגמא טובה. את תנובה קנתה חברת השקעות, ואז נכתב דו"ח על ידי אחת מחברות הייעוץ הגדולות בעולם שבו פורט כמה עליות מחירים הציבור מוכן לסבול, ואז החברה הבינה שאפשר ופעלה בהתאם. לאחר המחאות, המחיר ירד. לחץ חברתי כן משפיע – ואני מצפה גם מעסקים ומבני אדם שתהיה להם אחריות משל עצמם, ויעשו את הדבר הנכון ללא לחץ חיצוני שכזה.
צורת החשיבה הזו רווחת גם בתחום הדיור, והיא לא מאפשרת לפתור את הבעיה. מחיר למשתכן תכנית נהדרת, אבל היא פותרת את הבעיה רק למי שיש הון עצמי כלשהו ויכול לקנות דירה. אלו שלא יכולים עדיין נמצאים בבעיה שלא מחפשים לה פתרון ממשי".

לסיום, איך והאם ניתן לפתור את כל הבעיות?

"נגיד שפתרנו את בעיות השכר והשירותים החברתיים שהצגתי כאן, כעת נוכל באמת להסתכל על המחירים כמכשול – מי שמוציא על מזון 30% ויותר, יהיה בקשיים, והעליות אכן ישפיעו עליו משמעותית. יש מונח שנקרא חוסר ביטחון תזונתי. 17%-18% מהאוכלוסייה מדווחים שהם מוותרים על מזון לפעמים, ו-3%-4% מדווחים שהם מוותרים על מזון לעיתים קרובות. העלאת שכר אכן תוכל לעזור לפתור סיטואציות כאלו בחלק מהמקרים, ואולי אפילו הכשרות מקצועיות שיעלו את הפוטנציאל לשכר גבוה יותר, כדי שלא יהיו אנשים שחסרים להם הדברים הבסיסיים ביותר והמושג חיים בכבוד יקבל משמעות ולא רק כהצהרה.
אחת הבעיות הגדולות של הסתכלות כלכלית היא שמסתכלים על המאקרו – ולא שמים לב שממוצע השכר מושפע מערכים קיצוניים. יש כאלו שמרוויחים שכר מאוד גבוה, וזה לא משקף את המצב הכללי של האוכלוסייה. צריך להסתכל על המצב במיקרו ולהבין מה קורה בשני הקצוות הקיצוניים, ואולי זה יוביל למחשבה נכונה על פתרון ארוך טווח.

לסיכום, כל אלמנט (שכר, שירותים חברתיים והעלאות מחירים) משפיע על השני. בהינתן שהשכר נשאר נמוך, והשירותים נשארים כמו שהם – אנחנו צריכים להבין איך אנחנו עוזרים למתקשים, ולגבש תכנית פעולה בעזרת מדיניות ברורה."

ד"ר ספורטא מציין כי בעקבות התערבות הממשלה בעליות המחירים, ייתכן כי דבריו ישתנו במהירות והוא מקווה שאם כך יהיה, השינויים יהיו לטובה.